גמרא
פירוש
לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא תַּרְתֵּי וְתֵיתֵי אִידַּךְ מִינַּיְיהוּ הֲדַר אָמַר חֲדָא מִתַּרְתֵּי לָא אָתֵי.
אָמַר רָבָא וְכוּלְּהוּ כִּי שָׁדֵית בּוֹר בֵּינַיְיהוּ אָתְיָא כּוּלְּהוּ בַּמֶּה הַצַּד לְבַר מִקֶּרֶן מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְכוּלְּהוּ אשֶׁכֵּן מוּעָדִין מִתְּחִילָּתָן.
וּלְמַאן דְּאָמַר אַדְּרַבָּה קֶרֶן עֲדִיפָא שֶׁכַּוָּונָתוֹ לְהַזִּיק אֲפִילּוּ קֶרֶן נָמֵי אָתְיָא.
אֶלָּא לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבִינְהוּ רַחֲמָנָא לְהִלְכוֹתֵיהֶן.
קֶרֶן בלְחַלֵּק בֵּין תַּמָּה לְמוּעֶדֶת.
שֵׁן וָרֶגֶל גלְפוֹטְרָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
בּוֹר דלִפְטוֹר בּוֹ אֶת הַכֵּלִים וּלְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּיב עַל נִזְקֵי כֵלִים בְּבוֹר הלִפְטוֹר בּוֹ אֶת הָאָדָם.
אָדָם ולְחַיְּיבוֹ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים.
אֵשׁ זלִפְטוֹר בּוֹ אֶת הַטָּמוּן וּלְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּיב עַל נִזְקֵי טָמוּן בָּאֵשׁ לְאֵתוֹיֵי מַאימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תוס׳ ד״ה כי שדית. לרש״י אדם וכלים הויים דברים שאינם ראוים לבור. אדם משום שדרכו להתבונן בדרך שלא יפול וימות ולכן בור הממית אינו תקלה עבורו. וכלים אינם הולכים בדרך ואין הבור תקלה עבורם.
עיין לקמן (דף י. בתוס׳ ד״ה שייר טמון) שהתוס׳ הביאו פרש״י המחייב בור עבור תבואה שנפלה לבור עם החמור שנשאה ותמהו עליו שהרי בחמור הנושא כלים שנפל לבור הדין הוא שחייב על החמור ופטור על הכלים. ונראה שרש״י הבחין בין כלים לבין תבואה. כלים פטורים בבור בכל אופן גם כשנפלו יחד עם חמור. מאידך אוכלין פטורים בבור רק כשאין הבור תקלה עבורם וכגון שור שנפל למים והבאיש את המים. אבל כשחמור הנושא אוכלין יפול לבור ויוזקו האוכלין בעל הבור חייב כי באופן זה האוכלין הם דברים הראוים לבור והבור הוא תקלה עבורם כמו שהוא תקלה לחמור הנושא אותם.א
עיין בבעה״מ (ברי״ף דף כב:) שכ׳ וז״ל והפירוק שנראה לנו מדאמרי׳ לקמן מסתברא פטורה גבי בור הואיל ופטר בו את הכלים וכשם שנשתנה בזה לפטור כך נשתנה בדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינא עכ״ל. ולכאורה דבריו תמוהים כי פטור הכלים בבור ופטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס בבור אינם דומים כלל.
ונראה שבעה״מ השוה את שני הפטורים האלה כי יסוד הפטור בשניהם שוה היינו שאין הבור תקלה לניזק. כלים אינם ראוים לבור כנ״ל כי אינם הולכים בדרך ואין הבור תקלה עבורם. ה״ה נפילת אנוס פטורה בבור לא מטעם אנוס רחמנא פטריה אלא משום שנפילת אנוס הו״ל נפילת דבר שאינו ראוי לבור, כי אין הבור מהוה תקלה לנפילת אונס כשם שאינו מהוה תקלה לכלים. ולכן השווה בעה״מ את שני הדינים.
בא״ד. וי״ל דאתו מאדם ישן. בשיעור הראשון למסכתין (דף ב. ד״ה ד׳ אבות נזיקין כו׳ והמבעה) דננו ביסוד המחייב של אדם המזיק - אם הוא פשיעה כבשאר אבות נזיקין או שהוא חייב משום מעשה הנזק שעשה. והתוס׳ לפנינו הבחינו בין אדם ישן שהזיק שאין מעשיו מחייבים אותו אלא הפשיעה לבין אדם ער שמעשיו מחייבים אותו.
ובכך מוסברים גם דברי התוס׳ לקמן (דף ו. ד״ה לאתויי) שאדם המזיק בכוונה פוטר בור ואש שהזיקו עמו ואילו אדם שלא בכוונה אינו פוטר בור ואש. לדעתם אדם המזיק בכוונה חייב עבור מעשיו ואילו שור בור ואש חייבים משום פשיעה בלבד ולכן החיוב של אדם המזיק עדיף והוא קודם לשלם. עיין בגר״א (חו״מ סי׳ שצ״א סעיף ט׳) שכ׳ שהוא דין קדימה בתשלומין ואם אין האדם יכול לשלם משלם בעל הבור. מאידך אדם שהזיק שלא בכוונה חייב משום פשיעתו בדומה לשאר המזיקים ולכן אינו פוטרם מלשלם וכולם משלמים בשוה.
אמנם צריך עיון שהרי הבאנו בשיעורינו בשם הגר״ח זצ״ל שאדם החובל חייב משום מעשיו ולא משום שפשע בשמירת גופו. וקשה לפי זה מדין אדם ישן שחייב מדין חובל לשלם ד׳ דברים (עי׳ רמב״ם בפ״א מחובל הלי״א) ומוכרח שבישן יש מעשה חבלה ואינו פשיעה בעלמא, והוא לכאורה כנגד התוס׳ שלפנינו הסוברים שבאדם ישן חסר מעשה נזק ואין בו אלא המחייב דחסרון שמירה שהרי לפי״ז אליבא דהגר״ח זצ״ל לא הו״ל להתחייב משום חובל, וצ״ע.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
עיין לקמן (דף י. בתוס׳ ד״ה שייר טמון) שהתוס׳ הביאו פרש״י המחייב בור עבור תבואה שנפלה לבור עם החמור שנשאה ותמהו עליו שהרי בחמור הנושא כלים שנפל לבור הדין הוא שחייב על החמור ופטור על הכלים. ונראה שרש״י הבחין בין כלים לבין תבואה. כלים פטורים בבור בכל אופן גם כשנפלו יחד עם חמור. מאידך אוכלין פטורים בבור רק כשאין הבור תקלה עבורם וכגון שור שנפל למים והבאיש את המים. אבל כשחמור הנושא אוכלין יפול לבור ויוזקו האוכלין בעל הבור חייב כי באופן זה האוכלין הם דברים הראוים לבור והבור הוא תקלה עבורם כמו שהוא תקלה לחמור הנושא אותם.א
עיין בבעה״מ (ברי״ף דף כב:) שכ׳ וז״ל והפירוק שנראה לנו מדאמרי׳ לקמן מסתברא פטורה גבי בור הואיל ופטר בו את הכלים וכשם שנשתנה בזה לפטור כך נשתנה בדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס ולא גמרינן מיניה לדינא אחרינא עכ״ל. ולכאורה דבריו תמוהים כי פטור הכלים בבור ופטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס בבור אינם דומים כלל.
ונראה שבעה״מ השוה את שני הפטורים האלה כי יסוד הפטור בשניהם שוה היינו שאין הבור תקלה לניזק. כלים אינם ראוים לבור כנ״ל כי אינם הולכים בדרך ואין הבור תקלה עבורם. ה״ה נפילת אנוס פטורה בבור לא מטעם אנוס רחמנא פטריה אלא משום שנפילת אנוס הו״ל נפילת דבר שאינו ראוי לבור, כי אין הבור מהוה תקלה לנפילת אונס כשם שאינו מהוה תקלה לכלים. ולכן השווה בעה״מ את שני הדינים.
בא״ד. וי״ל דאתו מאדם ישן. בשיעור הראשון למסכתין (דף ב. ד״ה ד׳ אבות נזיקין כו׳ והמבעה) דננו ביסוד המחייב של אדם המזיק - אם הוא פשיעה כבשאר אבות נזיקין או שהוא חייב משום מעשה הנזק שעשה. והתוס׳ לפנינו הבחינו בין אדם ישן שהזיק שאין מעשיו מחייבים אותו אלא הפשיעה לבין אדם ער שמעשיו מחייבים אותו.
ובכך מוסברים גם דברי התוס׳ לקמן (דף ו. ד״ה לאתויי) שאדם המזיק בכוונה פוטר בור ואש שהזיקו עמו ואילו אדם שלא בכוונה אינו פוטר בור ואש. לדעתם אדם המזיק בכוונה חייב עבור מעשיו ואילו שור בור ואש חייבים משום פשיעה בלבד ולכן החיוב של אדם המזיק עדיף והוא קודם לשלם. עיין בגר״א (חו״מ סי׳ שצ״א סעיף ט׳) שכ׳ שהוא דין קדימה בתשלומין ואם אין האדם יכול לשלם משלם בעל הבור. מאידך אדם שהזיק שלא בכוונה חייב משום פשיעתו בדומה לשאר המזיקים ולכן אינו פוטרם מלשלם וכולם משלמים בשוה.
אמנם צריך עיון שהרי הבאנו בשיעורינו בשם הגר״ח זצ״ל שאדם החובל חייב משום מעשיו ולא משום שפשע בשמירת גופו. וקשה לפי זה מדין אדם ישן שחייב מדין חובל לשלם ד׳ דברים (עי׳ רמב״ם בפ״א מחובל הלי״א) ומוכרח שבישן יש מעשה חבלה ואינו פשיעה בעלמא, והוא לכאורה כנגד התוס׳ שלפנינו הסוברים שבאדם ישן חסר מעשה נזק ואין בו אלא המחייב דחסרון שמירה שהרי לפי״ז אליבא דהגר״ח זצ״ל לא הו״ל להתחייב משום חובל, וצ״ע.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
הערות
א עיין בפני יהושע (דף י.).
הערות
Gemara
Peirush